לשאלה מי כתב מסמך מסוים יש היום תשובות אלגוריתמיות לא רעות בכלל. לא בטוח שהן יכולות לספק תשובה גם במקרה הספציפי של מסמך גלנט, אבל זה בעיקר מטעמים טכניים.
את "מסמך גלנט" אין צורך להציג. יש הרבה לומר עליו, במישורים רבים, אבל בפוסט הזה אני רוצה לעסוק בצד ספציפי של הפרשה, שיש לו הקשר טכנולוגי.
בכלי התקשורת דווח, בין השאר, כי משטרת ישראל מפעילה קבלן חיצוני כדי לטפל בצדדים טכניים שונים שקשורים לזיהוי מקור המסמך. למשל, בדיקת הדיסקים הקשיחים במשרדי ארד תקשורת, כנראה כדי לנסות לזהות בהם "אקדח מעשן" (לפי הפרסומים בתקשורת לא נתגלה כזה, יש להזכיר) – עותקים שונים של המסמך שנמחקו, הודעות דואר שבהן נשלח או התקבל, או אפילו טיוטות של המסמך שיסגירו את זהות הכותב.
סוג נוסף של בדיקות שאפשר לעשות, שקרובות יותר לעולם הזיהוי הפלילי המסורתי, קשור למאפיינים הויזואליים של המסמך. אם יש למשטרה עותק מודפס שלו, הוא יכול לספק "טביעת אצבע" של המדפיס; מפלט מודפס ניתן, במקרים מסוימים, להסיק על אילו מערכת הפעלה ומעבד תמלילים הוא נוצר ו/או הודפס ובאיזו מדפסת, באיזה דגם של מכונת צילום הוא שוכפל, וכדומה. הטיפוגרפיה של המסמך יכולה לרמז על הגדרות עיצוב מסמך לא-שגרתיות במעבד התמלילים של המדפיס. להמשיך לקרוא
