עונש, לאו דווקא מ-Google

עונש מגוגל (Google Penalty) הוא גירסת הבינה המלאכותית לאכזבה הישנה והטובה. זווית ראייה נוספת על התופעה שמפחידה מקדמי אתרים, ועל הדמיון המפתיע שלה למה שקורה בפוליטיקה הישראלית.

במבט ראשון ולפני שקוראים את הטקסט, הגרף שבתמונה נראה כמו "עונש" (Penalty) או "פילטר" של Google. צניחה חדה בתנועה ובמיקומים שמעידה שמשהו פגום – שקרה דבר שלא צריך לקרות. כך זה נראה, לפחות, מנקודת המבט של מקדם אתרים, על עולם האסוציאציות המיוחד שלה.

אבל הגרף מציג "עונש" אחר לגמרי, כזה שכו-לנו סובלים ממנו: הירידה החדה והמבהילה בשיעור ההצבעה בבחירות בישראל במהלך העשור האחרון.

איש מדעי המדינה סיימור ליפסט, הגדיר ירידה בהשתתפות בבחירות כביטוי לירידה ב"אפקטיבית" – כלומר, האמונה של אדם ביכולת של המעורבות בחיים הפוליטיים להשפיע על גורלו. כאשר הפוליטיקאים מושחתים ומנותקים, דואגים רק לסקטור מצומצם או לבני בריתם הפוליטיים, האזרח הקטן מתאכזב ומדיר את רגליו מהקלפי. כך נפגעת לא רק האפקטיביות אלא גם ה"לגיטימיות" – אמונם של אנשים בשיטת המשטר.

בקיצור: הנה לינק שכמותו גם אתם יכולים ורוצים לתת (בכל זאת, זה גם בשבילכם) – לאתר של ישראלים להצלת הדמוקרטיה, מלכ"ר שפועלים בו אנשי אקדמיה, משפטנים, אנשי רוח ואנשי תקשורת, ומטרתו לדחוף הצעות קונקרטיות לשיפור התרבות הפוליטית והמערכת הפוליטית בישראל.

עבודת הוורדפרס המצוינת, למקרה ששאלתם את עצמכם, היא של חנית כהן (אח"י דקר). העיצוב של רונן בש, והאינפוגרפיקה של דבורית ויינהבר-פנר.

4 תגובות בנושא “עונש, לאו דווקא מ-Google

  1. איתי אשר

    אכן עיצוב יפה אבל יש רק בעיה אחת.
    המתכונים שהמרכז להצלת הדמוקרטיה (בחירות אזוריות, העלאת אחוז חסימה) מציע הם מתכונים שאין הרבה ביניהם ובין הצלת הדמוקרטיה במובן שאתה ואני תופסים אותה.
    ראה בהקשר למרכז אחר שמציע מתכונים דומים –
    http://www.blacklabor.org/?p=2752
    המתכונים האלה יחלישו מאוד בעלי עמדות מיעוט כמו מפדלניקים או שמאלנים יהודים וקבוצות אתניות/דתיות כמו חרדים/ערבים.
    מי שתופס את המפלגות הערביות והחרדיות בתור אויבים וסחטנים בוודאי שישמח לתת יותר כוח למגזר היהודי-ציוני ובעיקר לליכוד/קדימה. מי שעוקב קצת אחרי הכנסת יודע שאילולא הערבים והחרדים הפגיעה של ראשי הממשלה ושרי האוצר מקדימה/ליכוד בשכבות החלשות היתה גרועה הרבה יותר.
    שים לב גם שבראיונות הם מכוונים למשטר דו מפלגתי כמו בארהב כמצב רצוי. אנחנו יודעים שמצב כזה מחליש מאוד את העובדים ואת העשירונים התחתונים – השווה ארהב לעומת מערב אירופה וסקנדינביה.  עיין גם בזה http://www.idi.org.il/breakingnews/pages/breaking_the_news_9.aspx
    בקיצור – זו האליטה של ההון שרוצה לקדם משטר שיהיה לה יותר נוח. אני מקווה שלפחות הם שילמו מספיק כסף לחנית עבור זה.
     
     

  2. shooky מאת

    שלום איתי. אני שמח לראות שאתה עירני.

    קודם כל: אני מציע לך לחשוב אם אתה מעדיף שתהיה או לא תהיה יוזמה מהסוג הזה, עם התמיכה והלגיטימציה שהיא מקבלת מאנשים שחלקם הגדול אינם "האליטה של ההון" (אבל כמו במאבק על הגז, אי אפשר להזיז דבר כזה בלי תמיכה רחבה). האלטרנטיבה המסתמנת היא היוזמה לשינוי שיטת המשטר שדוחף בכל הכוח אביגדור ליברמן, שכולנו יודעים איזה משטר הוא רוצה שיהיה כאן.

    בניגוד לדבריך, ההשראה היא לא השיטה האמריקנית אלא לדעתי דווקא השיטה הגרמנית, שבה נהוג אחוז חסימה של 5%. המודל שאימצה גרמניה נחשב להצלחה, כי מאז סוף שנות הארבעים יש להם דמוקרטיה יציבה ומתפקדת. הפרלמנט הגרמני של אחרי מלחמת העולם השנייה שחזר כמעט בדייקנות את המבנה הפוליטי המעורער של רפובליקת וויימאר, עד ששינו את השיטה. אגב, שים לב שבגרמניה של היום, תחת שלטון המפלגה השמרנית, המדיניות הכלכלית היא יותר חברתית מאשר כל ממשלות ישראל בשלושים השנים האחרונות.

    אחוז חסימה של 4% נהוג גם בסוציאל-דמוקרטיות כמו שבדיה ונורבגיה ואילו בשוויץ ולוכסמבורג אין אחוז חסימה כלל. מזה אתה יכול להסיק שאחוז החסימה כשלעצמו לא מעיד על התרבות הפוליטית ואינו הגורם היחיד שקובע את יציבות המשטר, הייצוג של אינטרסים שונים או היחס למיעוטים.

    לכתחילה, השיטה הישראלית התבססה על אחוז חסימה נמוך (1%) כדי לאפשר ייצוג טוב ככל האפשר של מגזרים קטנים. פרקטית, גם עם אחוז חסימה של 2% אנחנו כבר לא רואים צמיחה של כוחות פוליטיים מפלגתיים חדשים, ואתה עצמך (או אנשים אחרים בעבודה שחורה, ואם אני מתבלבל אז סליחה) קראת לאנשים להתפקד למפלגת העבודה ואז לקדימה, כדי לפעול מבפנים. אישית, אחרי שנתיים שאני שומע דיבורים ותירוצים בנושא איחוד השמאל ליצירת אלטרנטיבה שלטונית, אני נוטה לחשוב שאם לא יאלצו אותם להתאחד זה לעולם לא יקרה.

    אם תתעמק קצת יותר בחבילת התיקונים המוצעת, במיוחד בנושא הפתק הפתוח (3) ומרכיב הבחירה האזורית (10), גם תבין את הפוטנציאל עבור אנשים כמוך וכמוני. לדוגמא, נוכל לא רק להתפקד למפלגת העבודה ולבחור באנשים ראויים, אלא גם לסנן בקלפי את יחימוביץ' ובוז'י, למשל. במילים אחרות: ההשפעה שלנו על הרכב רשימת המועמדים ועל מי שייכנס בסופו של דבר לכנסת, תהיה הרבה יותר גדולה. באותו אופן, תושבי פריפריה כמו נדב, ניתאי ואסי, יוכלו לבחור בבחירה האזורית מועמדים שהם מכירים אישית ויודעים שאפשר לסמוך על יושרתם.

    יחד עם המרכיב של הגדלת מספר חברי הכנסת, הסיכוי של קבוצה אידיאולוגית קטנה אך מאורגנת היטב (הסביבתנים, הסטלנים, העובדים הסוציאליים וכו') לקבל ייצוג בכנסת, דווקא יגדל. יוכלו לקום מחנות אידיאולוגיים פנים מפלגתיים, והמו"מ ביניהם לא יהיה על חשבוננו.

השאר תגובה